作者：Dor bar 9 年以前
502
更多类似内容
מערכת העיכול היא מערכת איברים בגוף בעלי חיים אשר מטרתה לקלוט מזון, לפרק אותו ליחידותיו הבסיסיות עד לרמת המולקולות, לאפשר את ספיגתם לצורך הפקת אנרגיה ובניין הגוף, ולפלוט את פסולת המזון שאינה דרושה לגוף בצורת צואה.
הפיכת המזון מגושים גדולים
לגושים קטנים יותר
באמצעות לישה,טחינה,לעיסה,
תלישה ומעיכה.
פירוק המזון ליחידות הבניין שלו,
בעזרת חומרים
בגוף הנקראים אנזימים.
מעי גס
תהליכים: ספיגת המים הסופית (מקצת המים נספגים כבר במעי).
במעי הגס חיים אתנו בסימביוזה חיידקים שמייצרים עבורנו ויטמינים שונים.
כל גידול ממאיר במעי הגס מתחיל בגידול זעיר לא-ממאיר (פוליפ), שאם הוא מאובחן בשלב הזה (טרום-סרטני), הוא מטופל בכריתה מקומית בקולונוסקופיה על ידי רופא גסטרואנטרולוג. לכן חשובה מאוד המודעות לשכיחות מחלה זו והצורך לבצע קולונוסקופיה עם הופעת סימפטומים של דימום בצואה או שינוי ביציאות. מומלץ לבצע קולונוסקופיה בגיל חמישים גם בהיעדר סימפטומים. במשפחה שבה אובחן סרטן המעי הגס יש לבצע את בדיקת הקולונוסקופיה לבני המשפחה מגיל עשר שנים לפני הגיל בו התגלתה המחלה, גם בהיעדר סימפטומים.
חסימה של המעי הגס עלולה להיות בשל סיבות שונות, אחת הנפוצה שבהן היא סרטן המעי הגס. תסמינים של חסימת מעיים כוללים עוויתות כואבות, נפיחות, והקאות. חסימה מוחלטת גורמת לעצירות חזקה ואילו חסימה חלקית לשלשול.
ח
מספר מחלות דלקתיות עלולות לפגוע במעי הגס. מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס כיבית). תסמינים עיקריים של שתי מחלות אלו הן דלקת עם כאב ורגישות בחלק הימני והתחתון של הבטן, חסימות מעיים חריפות הגורמות לעוויתות, התנפחות הבטן ולהקאות ועצירות. תת-תזונה ותשישות, מורסות הגורמות לחום ולירידה חמורה במשקל. בדלקת כיבית של המעי הגס, מתפתחים דלקת וכיבים בדפנות של המעי, הגורמים לשלשול דמי, התכוצויות וחום. אצל אנשים הסובלים באופן כרוני ממחלה זו עולה הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. דלקת נוספת היא דלקת שנגרמת בשל שימוש בתרופות אנטיביוטיות (קוליטיס שמאנטיביוטיקה). תרופות אנטיביוטיות מפרות את האיזון בין סוגי וכמויות חיידקי המעיים ומאפשרות לחיידקים מחוללי מחלות להתרבות.
היווצרות של בליטה דמויות שקית במעי הנוצרת בנקודת חולשה במעי. הסעיפים בדרך כלל נוצרים בגיל מתקדם ולאחר גיל העמידה. הסעיפים כשלעצמם אינם מסוכנים אבל עלולים לעורר מצב של דימום או דלקת.
החלחולת, או המעי הישר, מתחילה בסוף הכרכשת ובנויה ממדור רחב שהולך ונעשה צר עד שמגיע לפי הטבעת, משם נפלט תוצר המעי הגס - הצואה.
הכרכשת היא החלק הארוך ביותר במעי הגס. היא מתחילה במעי העיוור ומסתיימת בחלחולת, והיא מסודרת במעין ריבוע פתוח סביב המעי הדק. היא מורכבת מ- 4 קטעים: עולה, רוחבי, יורד ועקול. תפקידה העיקרי ספיגת מים משאריות המזון.
המעי הגס העקול
המעי העקול ("סיגמואיד") הוא החלק האחרון של הכרכשת, ומחבר בין המעי היורד לחלחולת. הוא ממוקם בשמאל הבטן, ביורדו מגומץ הכסל לכיוון חוליית העצה השלישית. גם המעי העקול מופיע בצורות משתנות מאדם לאדם.
המעי הגס היורד
המעי הגס היורד הוא החלק הרביעי של המעי הגס. הוא ממוקם בשמאל הבטן, מאחורי הצפק, ויורד מהכפף הטחולי עד לגומץ הכסל השמאלי, שם הוא הופך למעי העקול. הוא עובר קדמית לגבולה השמאלי של הכליה השמאלית.
המעי הגס הרוחבי
המעי הגס הרוחבי הוא החלק השלישי של המעי הגס. זהו החלק הארוך ביותר והנייד ביותר. המעי הגס הרוחבי ממוקם לרוחב הבטן, בתוך הצפק, מהכפף הכבדי (הימני) עד לכפף הטחולי (השמאלי), שם המעי מסתובב כלפי מטה והופך למעי הגס היורד. בדרך כלל, המעי הגס הרוחבי עובר בגובה תחום הטבור (אזור אנטומי במרכז הבטן, סביב לטבור), אך אורכו ומסלולו משתנים מאדם לאדם, כך שבאנשים גבוהים ורזים הוא אף יכול להגיע עד לאגן. הכפף הטחולי גבוה יותר מהכפף הכבדי.
המעי הגס העולה
המעי הגס העולה הוא החלק השני של המעי הגס. הוא ממוקם בימין הבטן, מאחורי הצפק, ועולה מהמעי העיוור אל האונה הימנית של הכבד. שם, בגובה הצלעות ה-9 וה-10, המעי מסתובב אופקית ויוצר את הכפף הכבדי (הימני). המעי הגס העולה צר יותר מהעיוור.
המעי העיוור, או
המעי האטום, נמצא בחלק הימני התחתון של הבטן, 2.5 ס"מ מרצועת המפשעה. הוא מתחיל בחיבור למעי הדק והמשכו הוא המעי הגס העולה. עמו נכלל גם התוספתן, שהוא איבר קטן דמוי תולעת. המעי העיוור הוא מעין כיס בתוך צינורות המעי, ומאחר שאין לו יציאה כלשהי ושהוא נסגר על ידי שסתומים הנמצאים בסוף המעי הדק ותחילת הכרכשת, הוא נקרא "עיוור". אורכו של המעי העיוור הוא 7.5 ס"מ, וכך גם רוחבו. הוא עטוף כמעט כולו בצפק, אף שאינו בעל מצע מעי. אם המעי מתמלא בצואה או בגזים, ניתן למשש אותו מצדה הימני הקדמי של הבטן.
