by elinor samacha 14 years ago
658
More like this
היה פסיכולוג שווייצרי שהשפיע רבות על הפסיכולוגיה ההתפתחותית ועל הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.
בגיל 10 כבר חיבר פיאז'ה מאמר מדעי ראשון (כדי להוכיח לספרן האוניברסיטה שהוא ראוי לקבל זכות שאילת ספרים). בגיל 22 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת נוישטל. בתחילת דרכו היה ביולוג ימי, אולם שינה את תחום התעניינותו לפסיכולוגיה התפתחותית. כאשר נולדו לו ילדים, ערך עליהם תצפיות, ואלו היוו בסיס לרעיונות תאורטיים רבים שהעלה בתחום זה.
פיאז'ה עסק רבות בחינוך. ב-1955 ייסד בז'נבה מרכז לאפיסטמולוגיה גנטית, מונח שהטביע ושתיאר את התפתחותם של מבני החשיבה אצל הילד.
פיאז'ה נבחר על ידי המגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים שעיצבו את המאה ה-20
9 באוגוסט 1896 - 16 בספטמבר 1980
תפיסת העולם של הילד, תרגם אליהו פורת, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ז 1966.
שש מסות על ההתפתחות הנפשית, תרגם אליהו פורת, מרחביה ספרית פועלים, תשכ"ט 1969.
השפיטה המוסרית של הילד, תרגם י' מאיר, ערך יעקב לוי, תל אביב.
הפסיכולוגיה של הילד, תרגם יונה שטרנברג, תל אביב תשל"ב 1972.
הסטרוקטוריאליזם, תרגם ג"מ קרוי, תל אביב תשל"ב 1972.
תקציר
השלב הראשון בהתפתחות השכלית של תינוקות הוא השלב הסנסורי-מוטורי. ההתפתחות מבוססת על כישורים תחושתיים (סנסוריים) ועל כישורים תנועתיים (מוטוריים), ומכאן שמו של שלב זה.
פסיכולוגיה התפתחותית : התיאוריה של פיאז'ה - השלב הסנסורי-מוטורי
מחברות: ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן
הקדמה
ההתפתחות השכלית (קוגניטיבית) של תינוקות בראשית חייהם ועד תחילת הדיבור (בגיל שנה וחצי - שנתיים) מבוססת על כישורים תחושתיים (סנסוריים) ועל כישורים תנועתיים (מוטוריים), ומכאן גם שמו של השלב הראשון בהתפתחות השכלית: השלב הסנסורי-מוטורי.
בתחילתו של שלב זה פעילות הגומלין בין התינוק לסביבה היא באמצעות תפיסת הגירויים מהסביבה (החלק התחושתי = הסנסורי) וכן באמצעות הפעלת השרירים לצורך פעולות על הסביבה (החלק התנועתי = המוטורי).
מעניין לציין כי תינוקות נולדים מצוידים בסכמות פשוטות - רפלקסיביות (כגון: הסכמה של המציצה, של האחיזה, של הבליעה וכדומה), ובעזרת סכמות פשוטות אלה הם מתוודעים אל הסביבה. אם כך, בחודש הראשון התגובות של התינוקות הן רפלקסיביות בלבד, ולכן הם מבצעים רק הטמעה. רק לאחר כחודש, לאחר שהתנסו בגירויים שונים בסביבה, הם מתחילים לבצע תהליכי התאמה.
מתרחש בתקופת הלימודים בבית-הספר היסודי, בגיל 7-12. כידוע, בגיל זה החשיבה כבר אינה אינטואיטיבית או אגוצנטרית, כפי שהייתה בתקופת הגן. שלב זה מאופיין בחשיבה לוגית, המאפשרת חוקיות, הסקת מסקנות וכדומה.
לפני שנתאר את אפיוני השלב, נברר את משמעות השם אופרציות קונקרטיות:
אופרציה - על-פי פיאז'ה: פעולה של חשיבה הגיונית
קונקרטי - מוחשי
אם כך, שלב זה מאופיין בחשיבה המשקפת התייחסות רק לעולם המושגים ורק לפעולות מוחשיות (קונקרטיות). כיוון שהחשיבה כבר הגיונית, לראשונה כל אפיוני החשיבה, שהיו חסרים בשלב הקדם-מושגי (אפיונים מוחשיים), נרכשים
בשלב האופרציות הפורמאליות ההתפתחות השכלית מגיעה לשיאה, והאפיונים שלה הם: אגוצנטריות מחשבתית, חשיבה מופשטת, חשיבה על האפשרי וחשיבה רפלקטיבית.
מהי משמעות השם אופרציות פורמאליות? - כפי שלמדתם בשלב האופרציות הקונקרטיות, פירוש המילה אופרציה הוא פעולה של חשיבה הגיונית. אם כן, אופרציות פורמאליות פירושן היכולת (של המתבגרים) לבדוק האם יש היגיון בהצהרות, ללא כל קשר לתוכנן אלא רק על-פי צורת הקשר ביניהן.
דוגמה:
שתי הצהרות:
א. כל הטייסים בחיל האוויר הם קצינים.
ב. כל הקצינים הם חיילים בצה"ל.
על סמך שתי הצהרות אלה אפשר בשלב האופרציות הפורמאליות להגיע להצהרה ההגיונית הבאה:
כל הטייסים בחיל האוויר הם חיילים בצה"ל, ואין טייסים שהם אזרחים.
המעבר מחשיבה קונקרטית (חשיבה על המצוי) לחשיבה פורמאלית (חשיבה על הרצוי) אינו המאפיין היחידי של שלב זה. מכיוון שהחשיבה כבר בוגרת, עתה יש גם יכולת הפשטה, שלא הייתה קודם - בשלב החשיבה הקונקרטית.
יתר על כן, חשיבה על האפשרי מאפשרת לשער השערות. השערות בודקות קשר בין משתנים, יכולת זאת אינה קיימת בגילים צעירים יותר. מסיבה זאת כאשר ילדים קטנים מבצעים עבודת חקר, הם מסתפקים בשאלת מחקר בלבד. ילדים בגיל בית-הספר היסודי (שלב החשיבה הקונקרטית), אשר אינם מסוגלים לגמישות מחשבתית, מתקשים להעלות פתרונות אפשריים שונים לבעיה, לתכנן את שלבי הפתרון ולהשיב תשובה בצורה מבוקרת.
שיא התפתחות החשיבה בשלב האופרציות הפורמאליות מתבטא ביכולת החשיבה הרפלקטיבית, כלומר - היכולת לנתח את המחשבות האישיות שלנו והיכולת לשפוט אם מחשבותינו הגיוניות, נכונות, וכדומה. במילותיו של פיאז'ה הרפלקציה אינה אלא אופרציות על האופרציות (חשיבה על חשיבה). למשל, לכולנו קורה שאנו מוצאים את עצמנו תוהים, שואלים או מתפלאים: "למה בעצם אני חושב/ת על...?" או: "האם היה נכון לחשוב שמוישה'לה הוא פחדן/חכם/מקובל"?.
תופעה מעניינת בשלב זה היא האגוצנטריות המחשבתית, השונה מאוד מזו הילדותית. מתבגרים נוטים לייחס למחשבותיהם כוח רב ואף חושבים כי הם היחידים, אשר חווים רגשות בעוצמות חזקות. לדעתם, אחרים (בעיקר ההורים, אלא מי?...) אינם יכולים להבין אותם, כי הם אינם חווים את האירועים כמוהם.
אמנם, כרונולוגית שלב זה מתקשר לגיל ההתבגרות, אך כדאי לזכור שלא כולם מצליחים להגיע לשלב זה, הדורש רמה גבוהה של חשיבה מופשטת.
תיאוריית ההתפתחות השכלית (הקוגניטיבית) של הילדים, שנודעה לה ההשפעה הרבה ביותר, היא התיאוריה של פיאז'ה.
על-פי פיאז'ה, ילדים אינם סבילים (פסיביים) לסביבה. להפך: הם בודקים את הסביבה, מחפשים פתרונות בצורה פעילה, וכמובן - שואלים שאלות.
פיאז'ה התמקד בתהליכים הקוגניטיביים של איסוף הידע ושל עיבודו (ולא בידע שהילדים רוכשים). הוא דימה את ההתפתחות של האינטליגנציה להתפתחות הפיזיולוגית.
התיאוריה של פיאז'ה (כמו זאת של פרויד וזאת של אריקסון) היא תיאוריה שלבית.
ארבעת השלבים בתיאוריה של פיאז'ה:
פיאז'ה הבחין בארבעה שלבים עיקריים בהתפתחות השכלית (הקוגניטיבית). בכל שלב הילדים רוכשים מיומנויות מחשבתיות חדשות, המבוססות על השלבים הקודמים.
כדאי לזכור כי על אף שרצף השלבים קבוע - לכל פרט יש קצב אישי משלו. כמו כן, יש הבדלים בין-אישיים ובין-תרבותיים במשך של כל שלב.
פיאז'ה טען כי יכולת החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל, והיא תוצאה של פעילות גומלין עם הסביבה. למה הכוונה? הסביבה, כידוע לכם, מרעיפה עלינו גירויים כל הזמן, ואילו אנחנו מגיבים לגירויים אלה, יוזמים, משנים ולוקחים חלק בהתרחשויות בסביבתנו. פעילות הגומלין מובילה ללמידה.
תקציר
הצגת הנחות היסוד והמונחים המרכזיים בתיאוריה של פיאז'ה: סכמות, הטמעה והתאמה.
פסיכולוגיה התפתחותית : התיאוריה של פיאז'ה - מושגי יסוד
מחברות: ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן
התיאוריה של פיאז'ה דנה בהתפתחות השכלית (הקוגניטיבית). העיקרון הכללי המרכזי שלה הוא האיזון (שיווי המשקל), וההתפתחות שלנו היא התקדמות לקראת איזון.
שיווי המשקל מושג, כאשר יש התאמה בין הגירויים לבין עולם הידע, אלא שכפי שאנחנו יודעים, האיזון לעולם אינו מושג. הרצון והצורך לאיזון נעשים בעזרת שני מנגנונים: הטמעה והתאמה.
עוד טוען פיאז'ה כי הידע שלנו על העולם מאורגן במוח במבנים קוגניטיביים, שנקראים סכמות.
אם כן, הנחות היסוד והמונחים המרכזיים בתיאוריה של פיאז'ה הם: סכמות, הטמעה והתאמה.
סכמות
סכמה היא יחידה בסיסית - חזותית, התנהגותית, אקוסטית או סמנטית - של ידע העולם. ידע זה מכתיב לנו את דרך ההסתכלות על העולם ומנחה אותנו כיצד להגיב לגירוי מסוים.
באמצעות הסכמה אנו מעבדים את המידע הנקלט, בצורות שונות של עיבוד מידע: תפיסה, זכירה, למידה, פירוש וכדומה.
תהליכי הטמעה והתאמה
הטמעה והתאמה הם תהליכים, שאנו מתייחסים באמצעותם אל הגירויים בסביבתנו.
הטמעה
בתהליך ההטמעה הגירויים החדשים נקלטים בתוך הגירויים הישנים. במילים אחרות: אנו תופסים את הגירויים ומתייחסים אליהם בהתאם לידע שיש לנו על הגירויים. כך גם ילדים מטמיעים (מכניסים) גירויים לא מוכרים בסביבה אל תוך הסכמות שלהם ומתנהגים אל הגירויים האלה בהתאם למבנים המחשבתיים שלהם (בתוך הסכמות שקיימות אצלם).
דוגמה - כדור:
לתינוק בן שנה יש סכמה של כדור: הוא עגול, אפשר לגלגל אותו על הרצפה ואפשר גם לכדרר אותו, לזרוק, לתפוס וכדומה. נוסף על כך: הגודל שלו בינוני, והוא עשוי פלסטיק.
כאשר הפעוט שלנו ייתקל, לראשונה בחייו, בכדורגל או בכדור טניס או פינג פונג, הוא יטמיע את הגירוי בתוך הסכמה של כדור. כלומר: הוא יתייחס לכדור הפינג פונג ויתנהג אליו כמו שעשה אל הכדור שהכיר קודם.
התאמה
במקרים רבים לצורך ההתקדמות אל האיזון עלינו לשנות את הסכמות (את המבנים המחשבתיים), כדי שיתאימו לסביבה. לשם כך אנו מבצעים התאמה.
התאמה היא שינוי הסכמות והתאמתן לידע שיש לנו ואף לניסיון שרכשנו. שינוי זה מרחיב את מאגר הידע שלנו ומגדיל אותו.
דוגמה - כדור (המשך):
אם ייתקל הפעוט שלנו בחרוז עץ, הוא יגלה כי גם הוא עגול, אפשר לגלגל אותו על הארץ, הוא מופיע בגדלים שונים, אך... אין אפשרות לכדרר אותו. לעומת זאת, אפשר להשחיל אותו על חוט ולעשות מחרוזת. כאן יש צורך בהתאמה.
קראו עוד:
השלב הקדם-אופרציונאלי הוא שלב ארוך במיוחד. קשה מאד לאפיין תינוקות בגיל שנתיים וילדים בגיל 7 באותו השלב. אמנם לתינוקות יש כבר קביעות עצם ותפקוד סמלי, אך עדיין אין להם מושגים מגובשים על העולם לעומת הילדים בתת-השלב הבא.
בתחילת השלב ההתפתחות העיקרית היא רכישת השפה. במהלך השלב, בערך מגיל 4, המושגים של הילדים כבר מגובשים יותר, ובכל זאת חשיבתם אינה הגיונית כחשיבת הילדים בגיל בית-הספר. מסיבות אלה חילק פיאז'ה את השלב האופרציונאלי לשניים:
א. החלק הראשון - השלב הקדם מושגי תחילתו עם סיום השלב הסנסורי-מוטורי וסיומו בגיל 4 לערך.
ב. החלק השני - השלב האינטואיטיבי מתרחש מגיל 4 ועד גיל 7.
השלב הקדם-מושגי
בשלב הקדם-מושגי (גיל 1.5 עד 4) ילדים מאופיינים בתופעות אלה: העדר יכולת מיון, אגוצנטריות, הנפשה (אנימיזם) וחשיבה טרנסדוקטיבית
העדר יכולת מיון
שם השלב (קדם-מושגי) מרמז כי בגיל זה הילדים אמנם התחילו לרכוש שפה, וכי אוצר המילים שלהם גדל מיום ליום, אך המושגים עדיין בהתהוות ואינם מגובשים. הילדים אינם מסוגלים למיין תכונות משותפות לכל קבוצה (כל איש, בוגר, גבוה הוא אבא. אחר כך: כל איש בוגר, גבוה הוא דוד).
בראשית השלב הקדם-מושגי המיון מבוסס על חוויות אישיות ולא על המאפיינים המשותפים לכלל העצמים הכלולים במושג. בשלב הזה ילדים מסוגלים לקבץ לקבוצה רק עצמים דומים זה לזה. הם יקבצו חישוק, צלחת ובייגלה לקבוצה אחת, ולא יכללו בה את המזלג, את פרוסת הלחם ואת הכדור. אחד ההסברים לקשיים במיון הוא שכדי שהילדים יוכל למיין, עליהם להיות מסוגלים לבצע תהליכי הבחנה במקביל לתהליכי הכללה.
אגוצנטריות
פיאז'ה טוען כי בשלב הקדם-מושגי החשיבה היא גם אגוצנטרית, כלומר - ילדים חושבים מנקודת המבט שלהם בלבד. למשל, על השאלה "מדוע יורד גשם?", התשובה, המעידה על חשיבה אגוצנטרית, יכולה להיות: "כי אימא קנתה לי מגפיים!". בגיל זה ילדים חושבים כי העולם נוצר אך ורק כדי לספק את צורכיהם האישיים. (אנחנו, לעומת זאת, רק חולמים על כך, אבל יודעים שזה רק חלום...)
הנפשה (אנימיזם)
אפיון נוסף של החשיבה הקדם מושגית היא תופעת ההנפשה (אנימיזם) - הענקת רוח חיים, תודעה, רצון ומחשבה לגירויים דוממים. למשל: ילדים חושבים כי גם עצמים הם יצורים חיים (עייפה בובה זהבה, ועייף מאוד הדוב...).
פיאז'ה טוען כי ההנפשה מביעה הטמעה, שכן היא מעוותת את העולם לתוך סכמות קיימות. דוגמה: ילדים ישכיבו את הבובה זהבה לישון, כפי שמשכיבים אותם. חשוב לציין כי תופעת ההנפשה, המתחילה כבר בשלב הקדם-אופרציונלי, נמשכת, למעשה, עד שלב האופרציות הקונקרטיות (גיל 10), כאשר בתחילת השלב הילדים מעניקים רוח חיים, תודעה וכדומה, לכל הגירויים. לקראת גיל 10, לערך, משתחררים בהדרגה מההנפשה, אך מוסיפים להעניק רוח חיים ותודעה לבעלי-חיים בלבד.
חשיבה טרנסדוקטיבית
בשלב הקדם-מושגי חשיבה טרנסדוקטיבית בולטת בחשיבתם של הילדים - הם יוצרים קשר בין שתי תופעות המתרחשות באותו הזמן, גם אם אין ביניהן כל קשר סיבתי.
דוגמה:
תופעה מספר 1: אימא קנתה אתמול מגפיים.
תופעה מספר 2: היום יורד גשם.
מסקנת הילד: יורד גשם, כי אימא קנתה מגפיים...
מסקנת הילד מדגימה חשיבה טרנסדוקטיבית: אין קשר סיבתי בין שתי התופעות, אך הילד יצר קשר זה.
השלב האינטואיטיבי
בתת שלב זה של השלב הקדם-אופרציונאלי, כמו בתת השלב הקדם-מושגי, החשיבה עדיין אינה הגיונית, אם כי המושגים מגובשים יותר. בטווח גילים זה החשיבה של הילדים היא על-פי ההתרשמות הסובייקטיבית שלהם ולא על-פי ההיגיון. לכן השלב קרוי שלב החשיבה האינטואיטיבית (במובן של תחושות סובייקטיביות).
המאפיין הבולט בתת שלב זה הוא הקושי של הילדים לבצע מטלות שימור למיניהן.
יכולת שימור היא היכולת להבין כי גם אם יתרחש שינוי כלשהו בגירוי, זהו אותו הגירוי. בתת השלב האינטואטיבי, ילדים מתקשים לבצע מטלות שימור בשל העדר הפיכות וריכוזיות.
הפיכות וריכוזיות
עקרון ההפיכות הוא היכולת להחזיר במחשבה את המצב לקדמותו. על-פי פיאז'ה בשלב החשיבה האינטואיטיבית ילדים נעדרים עיקרון זה.
ריכוזיות היא היכולת להתרכז בממד אחד והתעלמות מממדים אחרים. בדרך כלל, בגיל זה ילדים מתרכזים בתכונה הפיזית הבולטת ביותר. רק בשלב הבא - שלב האופרציות הקונקרטיות - הם יוכלו להתייחס למספר ממדים בו-זמנית (תופעה זאת נקראת ביזוריות).
דוגמה מעניינית של מאפיין זה הובאה באחד הניסויים הקלאסיים שעשה פיאז'ה.
הניסוי:
הציגו לילד או לילדה (בגיל 4 עד 7) שתי חפיסות זהות של שוקולד ושתי צלחות זהות. בנוכחות הילד או הילדה שברו לקוביות חפיסה אחת של שוקולד, הניחו את הקוביות על צלחת אחת, ופזרו אותן על כל שטחה. שברו את החפיסה הנוספת לקוביות, והניחו את כל קוביות השוקולד במרכז הצלחת השניה.
שאלו את הילד או את הילדה איזו צלחת הם מעדיפים.
על אף שהכול נעשה לעיניהם, תיווכחו כי הילדים מעדיפים את הצלחת שקוביות השוקולד פוזרו בה על כל שטחה. הילדים מנמקים זאת בכך שבצלחת זאת כמות השוקולד גדולה יותר.
פיאז'ה טוען כי ילדים בשלב זה חסרים יכולת שימור בשל העדר עקרון ההפיכות וכן בשל נטייתם להתרכז בממד אחד של הבעיה - ריכוזיות. הם אינם מסוגלים להתרכז גם בממד של מספר הקוביות וגם בשטח הצלחת (ריכוזיות), וכן אינם מסוגלים להפוך בדמיונם את פעולת הפיזור למצב הראשוני: שתי חפיסות שוקולד שלמות (הפיכות).
פיאז'ה היה במקצועו ביולוג ועסק בחקר האבולוציה ותורת ההכרה. במחקריו עסק בחקר התפתחות המוח. במהלך חייו עסק בפסיכולוגיה התפתחותית, והרבה לחקור את תקופת הילדות - החל מהלידה ועד ההתבגרות. הוא התעניין בתחום האפיסטמולוגיה ובדרכי רכישת הידע אצל בני האדם. פיאז'ה הוא יוצרה של תאוריית ההתפתחות בשלבים, המתייחדת בכך שאינה מסבירה את ההתפתחות כנובעת רק משיפורים כמותיים ביכולת הזיכרון ועיבוד המידע, אלא כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות.
גישתו של פיאז'ה למחקר הייתה מבוססת על ההתעמקות בהיגיון של הילד, ובשיקולים שהובילו אותו להגעה למסקנותיו ולתשובות שענה לשאלות שנשאל. פיאז'ה ייחס חשיבות מרובה לדרך ולמניעים של הילד, וניסה לדובב אותו במטרה להבין את אופן מחשבתו.
ספרו הידוע ביותר של פיאז'ה, "תפיסת העולם של הילד", נמכר במיליוני עותקים, ונחשב עד היום לספר יסוד בתחום.
