a Aviv Chen 4 éve
559
זיגמונד פרויד- מהלך חייו
a Aviv Chen 4 éve
559
Még több ilyen
זיגמונד פרויד היה פסיכולוג ונוירולוג יהודי אוסטרי. הוא נחשב לגדול הפסיכולוגים של אסכולת הפסיכואנליזה, פרויד היה אחד ההוגים החושבים ביותר בתחום תורת האישיות והוא אחד המדענים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. לפי שיטתו של פרויד כל שלב של התפתחות הפרט קובעת את עתידו.
בתאוריה שלו, ישנם חמישה שלבים של התפתחות, מלידה ועד תום ההתבגרות. בנוסף, פרויד הבחין כי שיחה עם מטופלים עשויה לעורר זיכרונות ולשחרר רגשות ובכך להביא להקלה בתסמינים גופניים.
הבלתי מודע הוא השכבה השלישית והאחרונה ושכבה זו ידועה כתת מודע/לא מודע והיא השכבה העבה ביותר שבו מרוכז רוב החומר המחשבתי מהווה מקום מצבור למחשבות, דחפים וזיכרונות החסומים למודע.
הסמוך למודע הוא השכבה השנייה והיא השנייה בגודלה, שבה מרוכז חומר הנגיש לנו בעת הצורך. חומר שנמצא על "קצה הלשון" וניתן להעבירו למודע על פי בחירה.
המודע היא השכבה הראשונה והיא השכבה הקטנה ביותר בה נמצאים מספר קטן ומצומצם של פריטים שאנו תופסים ברגע נתון כגון מחשבות או רגשות.
אסכולת פסיכואנליזה פותחה בתחילת המאה ה-20 והיא בודקת את מבנה האישיות של האדם והתפתחותה. הגישה הזו הפכה לאבן היסוד של הפסיכולוגיה בעולם המערבי, היא בודקת את שורשי הסימפטומים הנוצרים עקב חסימה נפשית. הפסיכואנליזה פיתחה כיוונים חדשים מבחינת המטרות, תחומי העניין ושיטות המחקר בפסיכולוגיה. בעוד שאסכולות האחרות טיפלו באנשים דרך מעבדות וניסויים, גישה זו התבססה על תצפית קלינית במהלך טיפול. מטרת אנשי הפסיכואנליזה הייתה לפתור דרך טיפול פסיכולוגי מעמיק ויסודי קשיים רגשיים של אדם ומצוקות אנושיות שקיימות בו, ולא בהכרח בעיות בהתנהגותו.
איד- על פי פרויד האיד הוא מולד והדחף הבסיסי ביותר של האדם. תינוק נולד כשכולו איד. האיד עובד על עיקרון העונג- סיפוק מיידי. בתוך האיד יש אנרגיות המחפשות סיפוקים כמו: שמירה על טמפ' הגוף, רעב, צמא וכו... בתוך האיד נמצאים שני דחפים: מוות (תוקפנות) ומין. דחף המוות שואף להפריד דברים, שנאה, להרוס ואגרסיות.
לעומת דחף המין שהוא שואף לבנות, ליצור, אהבה וכו'...
אגו- על פי פרויד האגו נמצא בתוך התינוק בצורה קטנה במיוחד והוא מתפתח ככל שהתינוק מכיר ופוגש יותר ויותר את הסביבה. במפגשים אלו התינוק לומד כי סיפוק מידי אינו תמיד אפשרי. במהלך הזמן התינוק מפתח את הפנטזיה- חשיבה על הסיפוק שאותו הוא רוצה לספק באותו הרגע. האגו יכול לחשוב אך איננו מודעים למחשבות אלו.
תכונתו העיקרית של האגו היא שאין לו אנרגיות משלו והוא נשען על האנרגיות של האיד ולכן הוא צריך להסתדר איתו ולאפשר לו קצת סיפוקים על מנת שהוא לא יתפוצץ.
סופר אגו- הסופר אגו אינו מכיל ערכים של החברה, מוסר ומצפון. הסופר אגו כולל בתוכו מצפון אישי וערכים חברתיים. הסופר אגו אינו מכיל גם מודל אידיאלי של העצמי כלומר, הוא בעצם המצפון שמכוון את הפרט לדברים שכדאי לפעול על פיהם ומעניש כאשר לא פועלים ע"פ החוקים. על פי פרויד הסופר אגו הוא בין האחרונים להתפתח, והוא אינו גמיש, הוא דרשני ומעניק כוח נגד לאיד. השפעתו של הסופר אגו באה לידי ביטוי בחרדה, בושה, רגשות אשם, מוסריות יתרה והענשה עצמית.
אנה פרויד הייתה פסיכואנליטיקאית בריטית ממוצע אוסטרי- יהודי.
אנה הייתה ממשיכת דרכו של אביה, זיגמונד פרויד (אבי הפסיכואנליזה) ובעבודתה התקדמה בעיקר בחשיבות האגו ובהעמקה במנגנוני ההגנה של הנפש, בנוסף היא נחשבת לאחת מחלוצות ענף הפסיכואנליזה בילדים. אנה קיבלה באופן בסיסי את התיאוריה הפסיכואנליטית המסורתית של אביה, אך הביקורת המרכזית שלה, כפי שהוצגה בספרה "האני (האגו) ומנגנוני ההגנה", נגעה לדגש המוגזם ששמה הפסיכואנליזה על הדחפים, למרכזיות של האיד ולמשקל הפתולוגי המוגזם שניתן למנגנוני ההגנה.
אנה פרויד פיתחה כמה נושאים בפסיכואנליזה של הילד שהם אבני יסוד בהבנת הפסיכופתולוגיה של גיל הילדות עד היום .
חרדה – שלושה סוגי חרדה עיקריים יכולים לעתים להציף את האני :
אנה פרויד זיהתה עשרה מנגנונים – הדחקה , נסיגה , היפוך תגובה , בידוד , ביטול רטרואקטיבי , השלכה , הפנמה , הפניה נגד העצמי , היפוך ועידון ( סובלימציה ) – בנתה כרונולוגיה שלהם בהתאם לגילו ההתפתחותי של הילד ותיארה את שלבי התפתחותם של המנגנונים לפי נקודת הקיבעון .
רגרסיה או נסיגה היא מנגנון הגנה בו האדם חוזר להתנהגויות המאפיינות שלב מוקדם יותר בהתפתחותו, בו הוא חש נוחות וביטחון רגשי. הדבר עשוי להתרחש במצבים בהם האדם חש משבר מסוים בשלב ההתפתחות שלו, חוסר ביטחון וקושי להתמודד באופן המקובל והתואם את שלב ההתפתחות הבוגר יותר בו הוא נמצא כרגע.
הכחשה - מאפשרת לטראומה להימצא במודע אך הפרט טוען כי התוכן הינו שגוי.
דיכאון הוא התוצאה של הדחקה, כאשר אנו מדחיקים זיכרון אשר היה כבד/מאיים אלינו (הדבר אשר נדרש מאמץ רב), אנו משקפים התנהגות מדוכאת.
השלכה- הפרט מעביר את הרגשות ואחראיות לאדם אחר.
זה יכול להימצא באופן חיובי, אמפתיות כלפי הזולת, ובאופן שלילי אשר ליצור מציאות שגויה ולאליל על אדם אחר, שכביכול הוא "חף מפשע".
התקה- העברת דחפים המכוונים לאדם מסויים אל אדם אחר מתוך החשש שיש ברגשות אלה באני הפנימי (אגו).
שכלון הוא מנגנון הגנה בו האדם נותן צידוקים הגיוניים המאפשרים לו להתהג בהתאם לדחף מבלי להודות בסיבה האמיתית.
לדוגמה: מישהו ניצח אותי בתחרות, אז אני אגיד שהפסדתי בגלל שהוא רימה.
היפוך תגובה הוא מנגנון הגנה הגורם לאדם להפוך את רגשותיו מעוררי החרדה, כלומר הבעת רגשות הפוכים מהרגשות האמיתיים.
לדוגמה: אני הפסדתי בתחרות ריצה שהיה לי מאוד חשוב לנצח בו ואני אומר, "למי אכפת המשחק הזה בכלל לא מעניין אותי".
אינטלקטואליזציה הוא מנגנון הגנה אשר יש בו הכרה בתוכן המאיים אך האדם מתייחס לחלקים הפיזיים של הסיטואציה ומתעלם מהחלקים הרגשיים שלה, ולמעשה מתייחס לתוכן המאיים הזה כמקרה שקרה ונגמר, לדוגמה: אישה נאנסה, אז כשהיא תיזכר במקרה היא תתאר אותו כך "נאנסתי, היה כואב".
חרדה מציאותית היא חווית הפחד אשר מתעוררת בנו כאשר אנו מתמודדים עם גירוי מאיים במציאות: חרדה מציאותית יכולה להתעורר כאשר אנחנו הולכים לבד בלילה, כאשר כלב גדול חושף עלינו שיניים או לקראת פרזנטציה חשובה בבית הספר\במקום העבודה.
חרדה מציאותית היא תגובה גופנית בעלת ערך אבולוציוני-הישרדותי מאחר והיא מאפשרת לנו להיערך מבחינה פיסית ונפשית לאיום, ולהגיב בהתאם: אילו לא היינו חווים פחד לנוכח איומים, לא היינו יכולים להגיב בבריחה או מאבק אשר ימנעו מאתנו את הפגיעה.
חרדה נוירוטית היא חרדה המתעוררת כאשר האדם חווה איום פנימי שמקורו באזור הנפשי אותו פרויד כינה אני או איד. האיד הוא החלק בנפש אשר פועל על בסיס עקרון העונג בלבד, ללא התחשבות במגבלותיו של עקרון המציאות: האיד אחראי על הדחפים, המשאלות והפנטזיות שלנו, וכאשר אנו מוצפים בתכנים שמקורם באיד עשויה להתפתח חרדה נוירוטית אשר משמעה פחד מכך שהאגו לא יוכל לשלוט בדחפי האיד. כך, למשל, אדם עשוי לפתח חרדה נוירוטית כתוצאה מפחד שיאבד שליטה ויגיב באגרסיביות מוגזמת. חרדה נוירוטית עשויה להביא להתפתחות סימפטומים נוירוטיים המהווים ניסיון של הנפש לשלוט בדחפים ובו זמנית לספק אותם. כך, למשל, אותו אדם שחושש מפני האגרסיביות שלו עשוי לפתח סימפטומים דיכאוניים אשר מייצרים תחושות ייאוש ופסיביות וכך, באופן לא מודע, מצמצמים את הסיכון להתנהגות אגרסיבית. בו זמנית, הדיכאון מאפשר לו לבטא מידה מסוימת של אגרסיביות, כאשר הוא דורש מבני המשפחה להתחשב בו באופן מוחלטת עקב קשייו.
חרדה מוסרית היא המונח שהגה פרויד בהתייחס לחרדה המלווה ברגשות אשמה ונקיפות מצפון המתעוררת בנו כאשר אנו שוקלים לבצע מעשה אותו אנו תופסים כלא מוסרי. במונחי התיאוריה הפסיכואנליטית, חרדה מוסרית היא חרדה המתעוררת כאשר אנו חווים לחץ של האיד לבצע דבר מה אשר אינו מקובל על הסופר אגו: דרכו של הסופר אגו להתמודד עם דחפי האיד היא לעורר חרדה מוסרית אשר מבהירה לנו שאם נסטה מדרישות הסופר אגו- נענש ברגשות אשמה, בושה ונקיפות מצפון.
