von kalanit sharon Vor 12 Jahren
728
Mehr dazu
"רוחות"/איבסן,מחזה הריאליזם הסנסציוני כטרגדיה של חיי משפחה.
במחזה זה מעצב איבסן את הדרמה הריאליסטית בצורה מעמיקה ורבת מימדים את מציאות חיי המשפחה של תקופתו (1881).אבסן כותב "כוונתי הייתה ליצור בתודעתו של הקורא (או הצופה)את הרושם שהוא משמש עד ראיה למשהו אמיתי",ולכן ביטל את קיומו של המחזאי המובלע.במחזה "קונבנציית הקיר הרביעי" מצוייה באופן מושלם.פעולת המחזה-בנויה על חשיפה רטרוספקטיבית של העבר על-ידי רצף שיחות ,דמויות מציאות,יום יומיות של הגיבורים העוסקים בבעיות הפרט והמוסר.החומרים הסנסציוניים נחשפים בהדרגה כדי לתאר באור בלהות טרגדיה אפשרית בחיי משפחה אחת.החיבור בין יסודות מלודרמתיים וריאליזם התאפשר בעזרת טכניקה חדשה-שרשרת ויכוחים מתעצמת בין הגב' אלווינג לבין בנה והכומר מנדרס,החושפים בעת ובעונה אחת את עיקריה של התיזה העיונית ואת השתלשלות האירועים במחזה.
פיסות המידע שנחשפות מעברן של הדמויות מעצימות את הטרגדיה בהדרגה ללא ידיעתן של הדמויות בהווה.הגיבורים בטרגדיה המודרנית מתחבטים בבעיות קיומם,ופעולתם,שגורלם נקבע מראש,מובילה לקראת קטסטרופה בלתי נמנעת.במחזה מובא רק הסיום של החיפוש.כשהעבר נחשף בהווה וגורם לתוצאות הרות אסון.
יש הטוענים ש"רוחות" הוא טרגדיה שאין בה חיפוש אמת עצמית,אלא חשיפת מצב בלתי ניתן לשינוי כתוצאה של הכחשת האמת על-ידי הלנה למען תביעות החברה.הגילוי של ההשחתה שנבע מכניעתה הכפולה לאדם שלא אהבה.וידוייה של הלנה על אשמתה המדומה ביחס לבעלה אינו חושף את האמת הסופית.היא לא מטיחה את כל על בעלה הנבל והמושחת ללא תקנה,אלא גם בהתנהגותה.היא מעדיפה,מבלי להיות מודעת,להודות באשמתה המדומה,ובלבד שלא תצטרך להודות בגילוי הנורא מכל אשמתה הממשית ביחס למצבו של אובולד בהווה.
הלנה אלווינג פאסיבית בהווה,היא לא יכולה לשנות את תוצאות העבר המצטברות ומאיימות,למרות רצונה.מעשיה בעבר,שיבתה לבעלה (בהמלצת הכומר)ושליחת הבן לפריס כדי שלא יושפע מאביו-מתגלים בסיום הטראגי כחלק מכניעה בלתי-מודעת לגורל התורשתי האכזר המחלחל במשפחה."התורשה" המודרנית :חברה,משפחה ,חינוך גרמו לעבר המנוון להשפיע על החיים מלאי התקווה בהווה.תורשה זו מתבטאת בסמל הרוחות המשקף את רגשות התסכול.
המחזה עוסק בדמויות אנושיות,אשר ללא ידעתן סיימו את חייהן,כאוסבולד,או אבדו את הטעם והמשמעות לחיים כהלנה ארווינג.אלו גיבורים מיוסרים,החגים בעולם המציאות הסיוטית כצללים אנושיים,הנרדפים על-ידי זיכרונות העבר המת וניצבים מול חורבן האידיאל של "החיים המאושרים",שהתמוטט בשל השתלטות רוחות העבר.
אימתה של הלנה מן הרוחות נובעת הן מהופעת רוח הרפאים של בעלה בדמותו התמימה של בנה,אך בעיקר בשל הרוחות הקיימות בחברה השמרנית שהובילו אותה להסתיר את האמת על אביו מבנה.זאת בשל הפחד שמא התורשה המסוכנת של האב תתגלה בבנו.פחד זה משמש כנבואה מבשרת רעות,מה שמתגלה כנכון בסיום:זעקותיו המחרידות של אוסבולד ממחישות לאימו המתאבנת מאימה,כי בנה הופך ל"צמח" אנושי.
הלנה אם כן הייתה חייבת לעזוב את בעלה,ובכך הייתה מונעת מראש את שרשרת האירועים הטרגיים שהתרחשו בהמשך.תורשה פגומה,וערעור חיי משפחה מובילים לתוצאות טרגיות,שהכול אשמים בהם:קפיטן אלווינג שהוריש לבנו את מחלת העגבת ההרסנית,אישתו שנשארה איתו למרות שלא אהבה אותו,ואחר-כך הסוותה התנהגותו ההוללת,והציגה אותו בפני בנה כאחד מעמודי התווך בחברה.אוסבולד התמים שהאמין לאימו לא יכול היה לחשוף את מחלתו בזמן וכך הפך לקורבן אבוד מלכתחילה.
ב"רוחות" מובלעים יסודות נטורליסטיים ואפקטים סנסציוניים.תבנית שלוש המערכות שיקפה את המהפך מ"מחזה העשוי היטב" למחזה ריאליסטי.המערכות מקיפות רצף זמן של פחות מיממה,כשהעלילה נפתחת בנקודת זמן מכריעה בה נחשפים כל האירועים החשובים שקרו קודם למחזה."כיווץ" אירועי העבר לרצף זמן כה קצר מגבירים את ההזדהות דמוית המציאות של הצופים,ומאפשרים להם לקלוט מתוך תחושה של פחד ורחמים את המשמעות הטרגית של המחזה.זהו עיקרון עיצוב ריאליסטי מרכזי המחזה.כמו-כן מיעוט הדמויות המופיעות בו זמנית על הבמה מגביר את המהות הטרגית של עלילה דמוית מציאות.הלנה,הדמות הטרגית מופיעה בכל המערכות,ומגלה כי פרשנותה המוטעת ביחס למצב המשפחתי רק דרדרה את אוסבולד,מבלי שהייתה מודעת כלל למשמעות החלטותיה הגורליות בעבר.בנה הופך לקורבן הטרגי של נסיבות חייו.
השילוב בין אפקטים מלודרמתיים וסנסציוניים לבין מהות טרגית רצינית מופיעים ב"רוחות" בצורה מקורית בדמות "רוחו" של קפיטן אלווינג המנוח,התלויה ועומדת בחלל "עולמם" של בניי משפחתו,כשהיא מאיימת,ללא ידיעתן,להרוס את תקוותם לחיים טובים יותר.דמויות המשנה מעלות את זכרו בצורה אירונית בהקשר לשלבים שונים של חייו,וכך להשפיע ,ללא ידיעתם,על תודעתם הלקויה של אוסבולד ואימו.בכל מערכה משתלבים גיבורי המשנה במסלול העלילה לאחור כדי להעלות "פיסות חיים" הקשורים בחיי המנוח.הם מופיעים כדמויות "מוקטנות" של הקפיטן האימתני.
שובה של הלנה לבעלה בעקבות הצעתו הצבועה של מנדרס,מניעה את שרשרת האירועים הגורמת למפולת טרגית.מנדרס נושא אם כן,בחלק מהאשמה למצבו של אוסבולד.אנגסטרנד,אביה המדומה של רגינה,מרמז בצורה אירונית על אבהותו המזויפת על רגינה.הוא משתמש בכנסיה כדי להוכיח את אמיתות אבהותו (כשאלווינג הוא אביה האמיתי),ומצפה שביתו תבוא איתו אל "אכסניית הימאים" המפוקפקת שיבנה ,רק כדי לברוח מהחוב שחבה למשפחתה האמיתית.רגינה היא כפילה של אמה, יוהנה, המשרתת שפותתה על-ידי הקפיטן.מנדרס הוא דמות הבעל הפוטנציאלית (להלנה ) בעוד שאנגסטרנד הוא דמות מדומה של אב.
ב"רוחות" משתלבים שני מסלולי ה עלילה בצורה מוצלחת:חשיפת העבר לתוך עלילת ההווה הריאליסטי.הלנה חושפת לראשונה את העבר הרחוק ואת תולדותיה מאז נשלחה חזרה לבעלה :הולדת אוסבולד,בגידת הבעל עם יוהנה המשרתת, והולדת רגינה כתוצאה מכך,האורגיות וחיי ההוללות של בעלה , שליחת הבן לפריס לבל ירש חלילה משהו מאביו. עוד לפני תחילת העלילה גורלם של בגיבורים נחרץ, והם צועדים מבלי דעת לקראת אובדנם במסלול קבוע, שהוכן מראש על-ידי רוחות נעלמות.
במערכה השנייה נחשפת מחלתו המסתורית של אוסבולד.הרופא הנדהם טוען "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה", אך מכתביה של הלנה שתארו את האב באור חיובי שכנעו את הרופא בטעותו.אוסבולד שטעה לחלוטין בהבנת אופיו האמיתי של אביו לוקח על עצמו אחריות נוראה על מחלתו.הלנה קוצרת את פרי תיאוריה המזויפים .הטעות המחלטת בקשר למחלה בשל אי ידיעתו של אוסבולד את מניעי אימו גורם לבן לקחת אשמה מחרידה למחלתו של האב,אותו כלל לא הכיר.בסיום העלילה ,כשתתגלה האמת על אופיו האמיתי של האב יגיע תהליך ההתפכחות של אוסבולד לקיצו,כשהוא צורח ומבקש למות.הניגוד בין שמחת החיים שהציבה לפניו אימו ,לבין זוועת המחלה שהוריש לו אביו, מגביר את הטרגיות של הסיום הסנסציוני.
"רוחות" כטרגדיה מודרנית – חוקרים רבים התלבטו האם המחזה שייך לסוגה הטרגית.
אבסן עצמו מדגיש את חשיבות "המעשה המביש" שנעשה לפני ראשית המחזה ומשמש כרקע לעלילה.הסבל נגרם כתוצאה מהמעשה המביש והוא לב העלילה. הידיעה המתעצמת של אירועי העבר מגבירה את הסבל, ומכניסה את הגיבורים לתחושת מלכוד ללא מוצא של חייהם.אחדות הזמן והמקום,כן צמצום, המקום והעלילה,הופכים את פעולת המחזה לחיקוי משכנע של המציאות. האם קיים כאן גם הקתרסיס,האישור המחודש של כבוד האדם וערך חיי אנוש?
רמזים לאישור זה מצויים בויכוחים במהלך העלילה, בתפאורה, בתאורה ובטקסט של הסיום. תיאורי הטבע הנפלאים מאזנים את הזוועה בצורה אומנותית.התנגדותה של הלנה ל"רצח מתוך רחמים" של בנה, למרות שזוהי בקשתו האחרונה, מעידה על שמירת ערך חיי אנוש. בתהפוכות החיים המודרניים שהחברה,התורשה והמחלה משתקים את הפרט מצליחה הגיבורה לשמור על שפיותה ועל צלם אנושיותה.למרות שהיא זו שמביאה על בנה את אסונו המחריד ,מטפלת הלנה בבנה ה"צמח" כילד קטן ללא רצון ותודעה עד יומו האחרון.באופן אירוני רצונה האמיתי יתממש , היא רוצה שבנה ישוב לביתו ויהיה עם אימו,ממנה יראה נחמה,אהבה ומסירות ללא גבול.
"רוחות" – מחזה תזה ( עוסק בטרגדיה אנושית של חיי משפחה ממוצעת ובסיבות למצבה)
- מחזה ריאליסטי-פסיכולוגי.
"הטרקלין,הטירה והגן"/גדעון שונמי.
סיכום עיקרי המאמר-אורנה קרבצ'יק.
