מפת חשיבה - זיגמונד פרויד

זיגמונד פרויד היה פסיכולוג ונוירולוג יהודי אוסטרי. הוא נחשב לגדול הפסיכולוגים של אסכולת הפסיכואנליזה, היה אחד ההוגים החושבים ביותר בתחום תורת האישיות והוא אחד המדענים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. לפי שיטתו של פרויד כל שלב של התפתחות הפרט קובעת את עתידו. בתאוריה שלו, ישנם חמישה שלבים של התפתחות, מלידה ועד תום ההתבגרות. בנוסף, פרויד הבחין כי שיחה עם מטופלים עשויה לערר זיכרונות ולשחרר רגשות ובכך להביא להקלה בתסמינים גופניים. 

אסכולת פסיכואנליזה פותחה בתחילת המאה ה-20 והיא בודקת את מבנה האישיות של האדם והתפתחותה. הגישה הזו הפכה לאבן היסוד של הפסיכולוגיה בעולם המערבי, היא בודקת את שורשי הסימפטומים הנוצרים עקב חסימה נפשית. הפסיכואנליזה פיתחה כיוונים חדשים מבחינת המטרות, תחומי העניין ושיטות המחקר בפסיכולוגיה. בעוד שאסכולות האחרות טיפלו באנשים דרך מעבדות וניסויים, גישה זו התבססה על תצפית קלינית במהלך טיפול. מטרת אנשי הפסיכואנליזה הייתה לפתור דרך טיפול פסיכולוגי מעמיק ויסודי קשיים רגשיים של אדם ומצוקות אנושיות שקיימות בו, ולא בהכרח בעיות בהתנהגותו. 

המודל הטופוגרפי הינו מודל פסיכואנליטי שהוצג על ידי זיגמונד פרויד ב-1899 בספרו "פשר החלומות". זיגמונד פרויד סבר כי הנפש האנושית בנויה מחלקים שונים המייצגים רמות שונות של הנפש האנושית: חלק מודע בתודעה וחלק שאינו מודע (תת מודע, סמוך למודע).מקורות מידע:ויקיפדיהטקסטולוגיה

שכבת המודע - שכבת המודע היא השכבה הקטנה ביותר. בה נמצאים מספר מצומצם של פריטים שאנו תופסים ברגע נתון כגון מחשבות או רגשות. לדוגמה אם ראיתי מישהי שהתלבשה יפה היום, תהיה לי מחשבה שהיא התלבשה יפה ובזה פועלת שכבת המודע. 

שכבת הסמוך למודע - השכבה השנייה בגודלה בה מרוכז חומר הנגיש לנו, חומר הנמצא על "קצה הלשון" וניתן להעבירו למודע על פי בחירה. לפעמים מחשבות משם עוברות בעצמן למודע בנסיבות שונות. כלומר המידע בשכבת הסמוך למודע אינו זמין לנו ברגע מסוים, אך ניתן לשלוף אותו בכל רגע נתון (מידע חושי, זכרונות, אנשים מהעבר וכו')

שכבת הבלתי\תת מודע - ידועה יותר כתת-מודע או לא מודע, היא השכבה העבה ביותר בה מרוכז רוב החומר המחשבתי. מהווה מקום מצבור למחשבות, דחפים וזיכרונות החסומים למודע. לפי פרויד חומרים אלו מנתבים במידה רבה את דרך המחשבה וההתנהגות של כל אחד.על פי פרויד בתת המודע מתקיימים כל חיי הנפש. כוונתו של פרויד היא שתת המודע הוא כמו כלי קיבול מנטאלי של רעיונות, ממנו הבן אדם לא יכול לעלות דברים בכוח רצונו. רעיונות אלו שאיננו מודעים אליהם משפיעים על חיינו כמו הרעיונות להם אנו מודעים.למשל, אם חוויתי משהו פעם לפני המון שנים, ואני לא דווקא זוכרת אותו, הוא נמצא עדיין בתת מודע שלי וייתכן שהוא משפיע עליי בלי שאדע בכלל.

המודל המבני הוא אחד מהמודלים המרכזיים במודל הנפש הפרוידיאני, הנוצר על ידי אבי הפסיכולוגיה זיגמונד פרויד. על פי המודל, הנפש מכילה את דחפיו החזקים ביותר ויצריו הראשונים של האדם, יחד עם הצורך להישמע לחוקים ונורמות המקובלים והמוסרים בחברה, תוך שליטה ואיזון בכוחות המנוגדים. על פי פרויד קיימים שלושה מבנים המארגנים את חיי הנפש שידועים בתוך המודל המבני. המודל בנוי על ההבחנה בין: איד, אגו וסופר אגו.

איד- על פי פרויד האיד הוא מולד והדחף הבסיסי ביותר של האדם. תינוק נולד כשכולו איד. האיד עובד על עיקרון העונג- סיפוק מיידי. בתוך האיד יש אנרגיות המחפשות סיפוקים כמו:  שמירה על טמפ' הגוף, רעב, צמא וכו... בתוך האיד נמצאים שני דחפים: מוות (תוקפנות) ומין. דחף המוות שואף להפריד דברים, שנאה, להרוס ואגרסיות. ודחף המין שואף לבנות, אהבה, ליצור ולחבר. 

אגו- על פי פרויד האגו נמצא בתוך התינוק בצורה קטנה במיוחד והוא מתפתח ככל שהתינוק מכיר ופוגש יותר ויותר את הסביבה. במפגשים אלו התינוק לומד כי סיפוק מיידי אינו תמיד  אפשרי. במהלך הזמן התינוק מפתח את הפנטזיה- חשיבה על הסיפוק שאותו הוא רוצה לספק באותו הרגע. האגו יכול לחשוב אך איננו מודעים למחשבות אלו. תכונתו העיקרית של האגו היא שאין לו אנרגיות משלו והוא נשען על האנרגיות של האיד ולכן הוא צריך להסתדר איתו ולאפשר לו קצת סיפוקים על מנת שהוא לא יתפוצץ. 

סופר אגו- הסופר אגו אינו מכיל ערכים של החברה, מוסר ומצפון. הסופר אגו כולל בתוכו מצפון אישי וערכים חברתיים. הסופר אגו אינו מכיל גם מודל אידיאלי של העצמי כלומר, הוא בעצם המצפון שמכוון את הפרט לדברים שכדאי לפעול על פיהם ומעניש כאשר לא פועלים ע"פ החוקים. על פי פרויד הסופר אגו הוא בין האחרונים להתפתח, והוא אינו גמיש, הוא דרשני ומעניש כוח נגד לאיד. השפעתו של הסופר אגו באה לידי ביטוי בחרדה, בושה, רגשות אשם, מוסריות יתרה והענשה עצמית.

מנגנוני הגנה הוא מונח בפסיכולוגיה שטבע זיגמונד פרויד אשר תפקידם להגן על הפרט מאירועים ורגשות שליליות בייחוד מחרדה. פרויד ופסיכולוגים נוספים, בניהם בתו אנה, טענו כי מנגנוני הגנה הם הכרחים לאורך החיים בריא נפשית של הפרט. לאמיתו של דבר, אנשים שלוקים במחלות נפשיות (הידועים גם כ"משוגעים") הם עדות לחוסר של מנגנוני הגנה מספיקים. כמו כן, מנגנוני הגנה פועלים בתת מודע והם מעוותים את המציאות.מנגנוני הגנה מתחלקים לשתי קבוצות - פרימיטיביים ובוגרים. מנגנוני ההגנה ראשוניים - הפרימיטיביים כוללים הכחשה, הפנמה, השלכה, נסיגה, פיצול של אגו ושליטה אומניפוטנטית. מנגנוני הגנה משניים - בוגרים כוללים הדחקה, שכלון, אינטלקטואליזציה, התקה, ביטול, עידון ותגובת היפוך. כמו כן, יש פלגים שונים של מנגנוני הדחקה שעליהם הם משתייכים. פלג אחד ממנגנוני הגנה הם חלק מהמערכת הרגשית, כמו הדחקה. פלג שני מהם הם חלק מהמערכת התקשורתית, כמו השלכה. ופלג אחר מהם הם חלק מהמערכת החיסונית כמו הכחשה.

הכחשה - מאפשרת לטראומה להימצא במודע אך הפרט טוען כי התוכן הינו שגוי. 

השלכה - הפרט מעביר את הרגשות ואחראיות לאדם אחר. זה יכול להימצא באופן חיובי, אמפתיות כלפי הזולת, ובאופן שלילי אשר ליצור מציאות שגויה ולאליל על אדם אחר, שכביכול הוא "חף מפשע". 

נסיגה - התחמקות מן המציאות מבלי להעוות אותה. 

פיצול של האגו - אנשים הלוקים בפיצול זה מוכנים להכיר רק "בטוב המושלם" ו"הרע המושלם" ואינם מוכנים להכיר במציאות שהיא בחלקה טובה ובחלקה רעה. 

הדחקה - העברת מחשבות, תחושות ויצרים מהמודע אל התת מודע בשל חדרה או טראומה. 

התקה - העברת דחפים המכוונים לאדם מסויים אל אדם אחר מתוך החשש שיש ברגשות אלה באני הפנימי (אגו). 

עידון - מנגנון הגנה חיובי אשר מראה על התמודדות נכונה ובריאה.